הפעם הראשונה שבאמת עצרתי הייתה בגיל 20.
עד אז הייתי על המסלול. אפשר אפילו להגיד שהייתי על המסלול המהיר; עד גיל 20 הספקתי להשלים תואר ראשון ושני בקרימינולוגיה, משם הייתי כבר בדרך ללימודי דוקטורט בקרימינולוגיה ולקריירה אקדמאית בתחום. העולם סביבי הסתכל עלי בהשתאות - רק בת 20 וכבר בדרך לדוקטורט! היה לי בן זוג לתפארת והדרך לחיים מאושרים לכאורה הייתה על הנתיב הכי מהיר שאפשר.
אבל אני עצרתי. עצרתי כי מתחת לתדמית שלי כ"סיפור הצלחה" התחבאה הרגשה אחרת לגמרי. עצרתי כי הרגשתי שהפער בין הבחוץ לבפנים רק הולך וגדל. עצרתי כי רציתי להרגיש טוב' כי רציתי להיות מאושרת באמת ולא על הנייר. עצרתי כי ידעתי בתוכי שאני חייבת למצוא בהירות פנימית לפני שאני ממשיכה על הנתיב המהיר. שאני חייבת למצוא אותי.
היה לי ברור שאם אמשיך בחיי בלי לעצור - הפער בין המציאות החיצונית לבין המציאות הפנימית רק ילך ויגדל. עוד לא ידעתי אז מה המשמעות של הפער הזה ולמה בער בי כל כך לגשר עליו, אבל הייתה בי ידיעה ברורה שאם אני רוצה למצוא אושר שתי המציאויות האלה צריכות להתלכד לכדי מציאות אחודה ושלמה.
העצירה הפכה למסע פנימי. שנים בהן העמקתי את הידע שכבר היה לי בתורות רוחניות ובשיטות אנרגטיות. בעיקר הייתי עסוקה במדיטציה ובהתבוננות פנימית. שאלתי הרבה "למה?" וחקרתי את המנגנונים הפנימיים שלי. השאלות ששאלתי את עצמי אז, הפכו ברבות הימים להיות חלק מהשיטה שפיתחתי - מנהיגות תודעתית.
הסדנה הראשונה שלי הייתה בסלון של הדירה ששכרתי בתל-אביב. הזמנתי חברים ומשפחה. כששאלו אותי "על מה הסדנה?" עוד לא ידעתי להגיד מה אני בדיוק עושה. אבל מסדנה לסדנה המעגלים התרחבו, וההבנה שלי הלכה והתגבשה. המטרה שלי הייתה להוביל אנשים לאיזון מלא בין המטרות שלהם וההצלחה החיצונית לבין הגרעין הפנימי וה-Well Being שהם חווים.
התחלתי להבין שהדרך היחידה לעשות שינוי עמוק ומתמשך היא "לפצח" את מערכת ההפעלה - לזהות את השורשים התודעתיים של ההתנהגויות, הרגשות והמחשבות שחוזרות בחיינו באופן קבוע.
השמועה התחילה לעשות לה כנפיים והוזמנתי ללמד בבית ספר לפיקוד ומנהיגות של חיל אוויר. באחת הסדנאות אחד המשתתפים שאל אותי איך פיתוח אישי קשור למנהיגות?
יש משפט בעולם ההנחיה שאומר: "הסברתי לו והסברתי לו עד שהבנתי" - זה בדיוק מה שקרה לי! עד שעניתי לו אפילו לא ידעתי שהתשובה מונחת בתוכי. וכך זה קרה שהשם הזה : "מנהיגות תודעתית", נהגה בתוכי.
עם הזמן עוד ועוד ארגונים וא.נשים גילו את השיטה. אחרי יותר מעשור של הנחיה, וככל שהשפה שיצרתי הלכה והתגבשה, התעוררה בי שוב התשוקה למחקר. הפעם לימודי הדוקטורט היו גם בתזמון מדויק וגם בתחום הנכון. במקום להמשיך בלימודי קרימינולוגיה שלמדתי בשני התארים הראשונים נרשמתי למדעי המוח והקוגניציה. חזרתי ללימודים עם תשוקה והתלהבות אדירה להעמיק את הידע שלי על תודעה. רציתי לחקור ולהוכיח את מה שאני מלמדת.
וכך היה.
המחקר שלי עסק במערכת ההפעלה שלנו והתמקד בהתניות שפועלות בתוך מערכות יחסים משמעותיות. בסדרת ניסויים שעשיתי הוכחתי חיווט לא מודע שמשפיע על ההתנהגות שלנו בתוך קשרים משמעותיים. קשה לי לתאר במילים את עוצמת ההתרגשות ועומק הסיפוק שהרגשתי מהחיבור שנוצר בין השיטה שפיתחתי, לבין המחקר המדעי שערכתי.
אני מגדירה מנהיגות תודעתית כך: "החופש והיכולת, לחוות וליצור, באופן מודע ומכוון את המציאות הרצויה". השפה מושתתת על ארבעה עקרונות: אחריות, מודעות, קבלה ויצירה.
מבחינתי ללמוד ולתרגל מנהיגות תודעתית משמעו להפוך את הכיוון ולהתחיל לחיות מבפנים החוצה במקום מבחוץ פנימה: להחזיר את הכוח פנימה, לקחת בעלות על הסיפור שלנו ולהפסיק לתת למציאות החיצונית לנהל את המציאות הפנימית.
חלק מהאנשים שאני פוגשת מגיעים מסביבות ארגוניות וחלקם מגיעים אלי באופן אישי. לא משנה ההקשר, מנהיגות תודעתית תמיד נוגעת בעומק תודעתו של האדם ומשפיעה על כל היבט בחייו, מקצועי או אישי.
הצטרפו אלי למסע המרגש הזה.
מתי
