הצבת גבולות

בוגרים יקרים, מה שלומכם?

כמה פעמים הסברתם למישהו שהוא חצה את הגבול? כמה פעמים חזרתם והבהרתם שזה לא מקובל עליכם? כמה פעמים ניסיתם להסביר מהן הציפיות שלכם, בצורה הכי אסרטיבית ובהירה שיכולתם? ובכל זאת, לא משנה כמה פעמים ניסיתם – דבר לא השתנה. שוב ושוב מצאתם את עצמכם מתמודדים עם אותה מציאות, כועסים על אותה התנהגות, נפגעים מאותו יחס. למה זה קורה?

בואו נתחיל.

---

אסרטיביות מוגדרת כצורת ביטוי מודעת, עקבית, ברורה, ישירה ומאוזנת, שמטרתה להעביר את הרעיונות, הרגשות והרצונות של האדם, או להגן על זכויותיו מבלי לפגוע באחרים, תוך כדי פעולה מתוך מצב פנימי של ביטחון עצמי. משמעות הדבר שנוכחות אסרטיבית דורשת מאיתנו, בראש ובראשונה, להכיר את המטרות, הרצונות והגבולות שלנו.

רובנו מתייחסים לגבול כאל קו דמיוני המפריד בינינו לבין העולם, המקום שבו אנחנו נגמרים ומישהו אחר מתחיל. גבולות מגדירים מה רצוי, מותר ואפשרי מבחינתנו ומה לא. לרוב, כשאנחנו חושבים על גבולות – אנחנו חושבים על "לעמוד על שלנו". במישור ההתנהגותי – גבול, בדרך כלל, מייצג פעולה שאומרת – "עד כאן", כלומר פעולה שאומרת "לא".

כשאנחנו אומרים "לא", אנחנו אמנם מציבים גבול שמבהיר את הציפיות, הרצונות והרגשות שלנו, אבל זוהי הצבת גבול שמגיבה למציאות החיצונית, ומתמקדת באופן שבו אנשים אחרים בוחרים להתנהג ולפעול כלפינו או בסביבתנו. ברמה הרגשית, זהו גבול מותנה (אם-אז) שטומן בחובו את הרגש שיופעל אם ייחצה הגבול: העלבון, הכעס, הבושה, הפגיעה שנחוש אם האחר יעבור את הגבול.

הנה איך שזה עובד:

הבוס שלי הפיל עלי עוד משימה. הפעם זה כבר יותר מדי, אני מרגיש תסכול, אני רוצה שהוא יעריך אותי, אבל אני מותש - אני מזהה את הגבול הפנימי שלי לגבי שעות עבודה.

הילד שלנו החליט לצייר על הקירות. אנחנו כועסים, זה לא בא לנו טוב, זה נזק שכבר לא מקובל עלינו - יש גבול לכל תעלול - אנחנו מזהים גבול חינוכי שלנו.

הקולגה שלי בעבודה פגע בי כשסיפר לאחרים (אפילו שזה היה בהומור) משהו ששיתפתי אותו בדיסקרטיות. אני מרגיש כעס ומבוכה, אולי אפילו בושה - אני מזהה גבול פנימי לגבי אמון ושיתוף.

המתבגר שלנו חזר בארבע לפנות בוקר אחרי שלוש בירות במקום לחזור בשתיים אחרי בירה אחת. אנחנו מודאגים, הראש מתחיל לרוץ, לאן זה עוד עלול להידרדר, צף פחד – אנחנו מגדירים גבולות גזרה לגבי אפשור וחופש.

היה לנו ויכוח עם בן הזוג שלנו, הוא הגיב בתוקפנות, זה הפך לקרב של צעקות. הרגשתי מותקף ופגוע – אני מזהה גבול / ציפייה לגבי התקשורת הזוגית שלי.

בכל אחד מהמקרים האלה, הרגש השלילי שצף גרם לנו לזהות את הגבול הפנימי שלנו, ועזר לנו להבין ולדייק את הציפיות שלנו.

למען האמת, רובנו מגלים את הגבולות שלנו בעזרתם "האדיבה" של אחרים, שחצו את הגבול והפרו את הציפיות שלנו מהם.

עד שזה קרה, רובנו בכלל לא ידענו שקיים שם גבול. התגובה (להלן ראקציה) שלנו לפעולה של האחר, ובפרט התחושה והרגש שצפו בעקבות ההתנהגות של האחר, היא זו שגרמה לנו להבין – מה שנעשה לא מקובל עלינו.

מנקודת מבט תודעתית, כל עוד הגבול שלנו מגדיר "מה לא" – הוא למעשה גבול ר-אקטיבי. למה? כי בניגוד לתודעה קריאטיבית שהיא במהותה תודעה יוצרת, תודעה ר-אקטיבית היא תודעה הודפת במהותה. ככזו תודעה ר-אקטיבית עסוקה בלהתנגד למציאות לא רצויה על מנת למנוע מאיתנו לחוות פלישה או פגיעה - בערכים, ברצונות, ברגשות או בגוף שלנו.

הבעיה היא שתודעה ר-אקטיבית (בעלת מיקוד שליטה חיצוני) מבטיחה רק דבר אחד – מה שהיה הוא שיהיה, וקצת יותר גרוע... המשמעות של זה היא, שכל עוד הגבולות שלנו הם גבולות ר-אקטיביים אנחנו למעשה מנציחים את המציאות הלא רצויה ונשארים תקועים באותו הלופ.

אז מה עושים?

מחליפים את הגבול הר-אקטיבי לגבול קריאטיבי. אמנם, בשביל ליצור גבול קריאטיבי נדרש לפעמים, כשלב ראשוני, גבול ר-אקטיבי שמאפשר לנו לראות את עצמנו. כן, לעתים ההבנה "מה כן" מתחילה מלדעת מה לא. אבל אז בשביל ליצור גבול קריאטיבי נדרשת תודעה חדשה - תודעה קריאטיבית.

תודעה קריאטיבית היא תודעה שמגדירה מה אנחנו כן רוצים. תודעה קריאטיבית יוצרת את המציאות המושלמת מבחינתנו.

---

כך תיצרו גבול קריאטיבי:

1- הפסיקו להתעסק באחר (עברו למיקוד שליטה פנימי)

אחרי שזיהיתם את הגבול שלכם, הפסיקו לחשוב או לדבר על האחר - מה הוא עשה או לא עשה, שהיה לא בסדר מבחינתכם. יחד עם זאת, ועל אף שמנהיגות תודעתית עוסקת בשינוי התודעה שלנו, חשוב לציין - הבהרת הגבולות היא בהחלט מהלך חשוב. לפעמים כדי להפסיק להתעסק באחר חשוב להעמיד אותו במקומו.

2- הכירו תודה

ככל שזה עלול להישמע מופרך, ועל אף שאתם אולי עדיין מרגישים פגועים וכועסים, חציית הגבול שחוויתם עזרה לכם להבין את הגבולות שלכם. הכרת תודה אינה מהווה הצדקה ובשום אופן לא נותנת לגיטימציה להתנהגות פוגענית שחווינו מצדו של מישהו אחר, אך היא הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר לחזור למיקוד שליטה, איזון ושקט פנימי.

3- התבוננו

נסו לברר עם עצמכם מה אתם (כן) רוצים שיקרה? שאלו את עצמכם מה אתם רוצים להזמין לתוך המרחב האישי שלכם? איזו מציאות אתם (כן) רוצים ליצור? מה אתם מבקשים למשוך לתוך חייכם? אם אתם מתקשים לענות על השאלות האלה, אתם יכולים להתחיל ממה אתם לא רוצים, ואז לנסח לעצמכם את ההיפוך. למשל: אם אני לא רוצה קשר עם מישהו שמאחר באופן קבוע, זה אומר שאני כן רוצה קשר עם מישהו שמכבד את זמני ומדייק.

4- דמיינו

אל תסתפקו בתשובה כללית או מופשטת לשאלה מה אני כן רוצה. דמיינו מחדש את הסיטואציה של חציית הגבול שפגעה בכם, רק הפעם דמיינו אותה באופן "מתוקן", כך שהיא מתרחשת באופן מדויק ונכון עבורכם. דמיינו את הסרט הזה שוב ושוב עד שהתחושה בגוף תשתנה ותחוו רגש חיובי.

5- תרגלו

מאחר ומציאות היא השתקפות של תודעה, כל סיטואציה בה נחצה גבול היא למעשה השתקפות של חיווטים ישנים. לכן תודעה חדשה דורשת תרגול - חיזרו על סעיפים 3 ו-4 שוב ושוב. ושוב. ושוב. עד מתי? עד שזו תשתקף במציאות החיצונית שאתם חווים.