מפער לשער

בוגרים יקרים, מה שלומכם?

בשבוע שעבר סיימה עוד קבוצה את סדנת אימפקט למנהיגות תודעתית. עוצמתו של השבוע הזה החזירה אותי ליסודות, לאבני הבסיס מהן נולדה השיטה.

מועצת המנהלים של המוח

תכירו, שלושה מוחות שיש לכל אחד מאיתנו: הקדום ביותר הוא המוח ההישרדותי. המתקדם ביותר הוא המוח היוצר. וזה שמחבר ביניהם ומנווט את חיינו הוא המוח הרגשי.

כשהמוח הרגשי מתריע על סכנה, המוח ההישרדותי נכנס לפעולה. רק כשהמוח הרגשי מאותת שאנחנו מוגנים ובטוחים, הוא מאפשר למוח היוצר לפעול. מטרת העל, התכלית האנושית, היא ליצור. אבל אם לא נשרוד, איך ניצור?

ברירת המחדל של התודעה: לשרוד

מנקודת מבט הישרדותית, למערכת אוטומטית יש יתרון של תפקוד מהיר בזמן אמת. כשאנחנו נמצאים בסכנה קיומית, חשוב שה"צבא" שלנו יגיב מיידית כדי להגן עלינו. לשם כך יש לכל אחד מאיתנו מערכת הפעלה תודעתית – מארג שלם של חיווטים והתניות שעובד באופן אוטומטי וקבוע להגנתנו. אלא שלעתים קרובות, כל הצבא הזה מתעקש להציל אותנו מאויב שכלל אינו קיים.

זה הבאג במערכת המשוכללת שלנו: רבים מהגירויים אותם היא מזהה כאיומים לא באמת מסכנים אותנו. התוצאה: רצף בלתי פוסק של אזעקות שווא. התודעה הר-אקטיבית גורמת לנו לחיות את חיינו בדריכות מתמדת, כאילו נגזר עלינו לשרוד לבד בג'ונגל. לכן, מי שאינו מכיר את תשתית תודעתו, נגזר עליו להיות 'מגיב' ולא 'יוצר'. הוא מותנה לחשוב את אותן מחשבות, להרגיש את אותם רגשות ולפעול את אותן פעולות – ולכן לחיות את אותה מציאות ולהשיג שוב ושוב את אותן תוצאות.

מה זה בעצם מנהיגות תודעתית?

מנהיגות תודעתית עוסקת ביצירה. זהו תהליך יצירה שמאפשר לנו להיפרד מ"מי שהפכנו להיות כדי לשרוד", ולעבור מתודעה ר-אקטיבית לתודעה קריאטיבית. תודעה ר-אקטיבית היא תודעה הישרדותית. התפקיד שלה הוא להגן עלינו מפני כל מה שנתפש כמאיים. לכל איום כזה היא מגיבה אוטומטית מתוך 3 ברירות מחדל: לתקוף, לברוח או לקפוא.

ככל שאנו משתחררים מהתודעה הר-אקטיבית, מאותו אוטומט הישרדותי, כך אנחנו יכולים לחיות יותר מתוך תודעה קריאטיבית, יוצרת. ההגדרה ה"רשמית" שלי היא: "מנהיגות תודעתית היא החופש והיכולת לחוות וליצור באופן מודע ומכוון את המציאות שאנחנו רוצים".

הנחת היסוד, אולי הבסיסית ביותר של השיטה, היא שמציאות היא השתקפות של תודעה. ולכן, ככל שנשלוט בתודעתנו – נשלוט במציאות חיינו. כלומר, הנחת היסוד היא שאנחנו יכולים להשפיע על וליצור את המציאות שאנחנו רוצים. יצירה נולדת מתוך כוונה, מודעות ורצון ברור. בפועל, קורה ההיפך: רוב הזמן אנחנו מגיבים למציאות חיינו באופן לא מודע, מתוך ברירות המחדל של התודעה שלנו. שבויים בידי האוטומט, אנחנו לא ה"מאסטר" של תודעתנו, ולכן לא המנהיגים של חיינו.

מנהיגות תודעתית משחררת אותנו מהאוטומט, ומאפשרת לעבור מתודעה ר-אקטיבית ("מגיבה") לתודעה קריאטיבית ("יוצרת").

איך? ראשית, היא יודעת לזהות את כל אותם מצבים שנתפשים כאיום על ידי התודעה שלנו ומפעילים את המוח ההישרדותי. בהמשך, היא מאפשרת להגדיר ולחווט מחדש את התודעה, כך שתכוון למימוש המטרות, התשוקות והעוצמות הייחודיות שלנו.

איך מפתחים מנהיגות תודעתית? הדרך מתודעה מגיבה לתודעה יוצרת עוברת בארבעה שערים מרכזיים. כל שער הוא שיעור בפני עצמו, וכל השערים כולם הם מסע חיים שלם ומושלם.

---

שער האחריות

מציאות היא השתקפות של תודעה. משמעות הדבר היא שכל מה שקורה לנו בחוץ מהדהד ומשקף את מה שקורה בפנים. תודעה ר-אקטיבית ממוקדת החוצה: היא מאשימה גורמים חיצוניים ותולה את המציאות הנוכחית בכוחות חיצוניים, חזקים מאיתנו, ש"בגללם" אנחנו מרגישים כפי שאנחנו מרגישים, מגיבים כפי שאנחנו מגיבים ו"תקועים" איפה שאנחנו תקועים.

אז למי אנחנו מעניקים את הכוח? לעצמנו, או לגורמים חיצוניים לנו? פער הכוחות הוא שער האחריות.

אחריות וחופש הם שני צדדים של אותו מטבע. החופש לחוות את המציאות שאנו רוצים הוא חופש תודעתי. כל עוד אנחנו בטוחים שמציאות חיינו נקבעת על ידי מישהו או משהו אחר, חיצוני לנו, אנחנו שבויים בידי הכוחות האלה.

אני מלמדת מנהיגות תודעתית ומלווה אנשים כבר למעלה מעשרים שנה. אחד הדברים המדהימים שגיליתי לאורך השנים הוא למה קשה לנו לקחת אחריות על חיינו. הסיבה, מתברר, היא שאנחנו לא מכירים בכוח שלנו להשפיע וליצור את המציאות שאנחנו רוצים.

חלק מהייעוד שלי הוא לעזור לאנשים לקחת בעלות על החיים שלהם. כי אם אנחנו רוצים להיות המנהיגים של חיינו, עלינו קודם כל להכיר בכך שהחיים האלה הם שלנו, ושיש לנו את הכוח לחיות אותם כרצוננו. איך עושים את זה? זה מתחיל בלקחת אחריות. אחריות מחזירה לנו את הכוח ומקנה לנו את החופש להנהיג את חיינו. לקחת אחריות פירושו להפוך להיות הבעלים (owner) של סיפור חיינו.

שער המודעות

מציאות היא השתקפות של תודעה. המציאות של היום היא השתקפות של תודעת האתמול. כדי להפוך ליוצרים של חיינו ולהחיל עליהם סיפור חדש, עלינו לעבור דרך שער המודעות.

אלא שחסרה לנו ההבנה: איך בנויה מערכת ההפעלה שלנו?

מהי התודעה שיצרה את המציאות הנוכחית? איזו תודעה תיצור את המציאות שאני רוצה? פער ההבנה הוא שער המודעות.

מודעות - תכונה או פעולה?

בעידן הנוכחי אנשים רבים מגדירים את עצמם (גם) על פי מידת המודעות שלהם, ומתייחסים למודעות כאל תכונה. וכך נוצרת הבחנה בין "אנשים מודעים" או מפותחים, לעומת אנשים "חסרי מודעות". אין ספק שיש הבדל ברמת ההתפתחות של אנשים שונים, אבל בעיניי נכון יותר להגדיר מודעות כפעולה או מצב (state) ולא כתכונה. כשמתייחסים למודעות כפעולה, הדגש הוא על היכולת לזהות בזמן אמת, ברגע ההווה, את מצבנו.

תחשבו על זה כמו על חיבור לרשת האינטרנט: לא משנה איזה אדם מפותח טכנולוגית אהיה, אם כרגע אין ווי.פי, ואני מנותק מהרשת, אין לי גישה למידע. "פעולת מודעות" משמעה להיות מחוברים, "און ליין", לרשת הפנימית שלנו - גישה חופשית לכל המידע הפנימי, לכל הנתונים שקיימים בכל רגע נתון בגוף, בלב ובראש.

כשמתרגלים את פעולת המודעות באופן קבוע ומתמשך, היא הופכת להיות חלק מההוויה שלנו. כשאנחנו הופכים לאנשים מודעים, אנחנו לומדים להכיר את הסיפור שהתודעה שלנו רגילה לספר. אנחנו מקבלים את הקוד של מערכת ההפעלה שלנו - כל אותם חיווטים והתניות שמופעלים אצלנו כברירת מחדל תודעתית.

איך מודעות עובדת?

פעולת המודעות מתחילה בהתבוננות קשובה (מיינדפולנס) נטולת שיפוטיות. מודעות היא פעולה שמאפשרת לנו לחוש, לראות ולהבין דברים שעד לפני רגע כלל לא היינו ערים אליהם.

מודעות פירושה לחוות את עצמנו באופן מלא כאן ועכשיו: לזהות מה אנחנו חשים בגוף, אילו רגשות אנחנו חווים, איזה מחשבות חולפות בראשנו, במה אנחנו מאמינים ומה אנחנו רוצים.

ככל שמתרגלים אותה, פעולת המודעות הופכת לקלה ופשוטה יותר, וכשההתניות שלנו מופעלות אנחנו יכולים לזהות אותן בזמן אמת. בשלב הבא אנחנו מסוגלים גם "להתערב" באופן מודע ומכוון: מצד אחד להיות נוכחים ברגע הזה ולקבל את מה שיש (שער הקבלה) ומצד שני לכוונן את התודעה שלנו למה שאנחנו רוצים (שער היצירה).

שער הקבלה

מציאות היא השתקפות של תודעה, וכולנו בסופו של יום רוצים להרגיש טוב. אבל מה קורה כשהעובדות מבלבלות אותנו? כשהמציאות מלווה בתחושה של כאב, כעס או חרדה?

הפער בין איך שאנחנו רוצים להרגיש לבין איך שזה מרגיש בפועל - פער התחושה הוא שער הקבלה.

קבלה פירושה נוכחות נטולת שיפוטיות: היכולת להיות עם ובתוך כל מה שקורה, כפי שהוא קורה ברגע הזה, מבלי לנקוט עמדה. "להיות בקבלה" פירושו להפסיק להסתכל על העולם דרך פריזמה צרה של טוב או רע, צודק או טועה, נכון או לא נכון. פשוט לשחרר את ההרגל לתת ציון לכל דבר שמתרחש בתוכנו או סביבנו.

עבור רובנו, החלק הכי קשה בתרגול קבלה הוא להסכים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים. רגש מתקיים בנו באופן מתמשך וקבוע. בין שאנחנו מודעים לכך ובין שלא, אנחנו חווים רגש בכל רגע נתון.

כל חוויה רגשית מורכבת משלושה ממדים: פיזיולוגי (תחושות גוף), נפשי (סוג הרגש שאנחנו חווים), וקוגניטיבי (הפרשנות שלנו למצב בו אנחנו נמצאים והמחשבות הנלוות). לכן, לקבל את עצמנו באופן מלא פירושו לקבל את מכלול הרגשות שלנו על כל היבטיהם.

התודעה הר-אקטיבית, כבר אמרנו, עסוקה בלהגן עלינו מפני איומים. אבל מתברר שהאיום הכי גדול הוא לא בחוץ, אלא דווקא בתוכנו: האיום החריף ביותר הוא רגשות, ובפרט סערה רגשית.

יותר מכל קשה לנו לחוות רגשות שליליים (אם כי חלקנו מפחדים גם מרגשות חיוביים). הפחד לחוות רגש מסוים על כל היבטיו - איך זה מרגיש בגוף והמחשבות שבאות איתו - גורם לנו לעשות הכל, אבל הכל כדי להימנע ממנו.

לשם כך בדיוק מגויסת התודעה הר-אקטיבית שלנו: היא הודפת ונלחמת בכל מה שעלול לגרום לנו להרגיש את אותו רגש מאיים. שער הקבלה מאפשר לנו נוכחות שקטה עם כל רגש. כשאנחנו מתרגלים קבלה אנחנו לומדים לשהות ולנשום עם הרגשות שלנו, גם אלה שמפחידים או קשים לנו. וכשלא פוחדים להרגיש, קל יותר להתמודד עם כל מציאות.

שער היצירה

הגענו ליעד! השער המלהיב והמהנה ביותר, שער היצירה. זה השער שמחבר אותנו לרצון שלנו, ממלא אותנו בהתרגשות ובחדוות יצירה, השער שלשמו בעצם התכנסנו: ליצור את החיים שאנחנו רוצים.

מציאות היא השתקפות של תודעה, ולכאורה זה אמור להיות פשוט: אנחנו אמורים לדמיין ולממש, לחלום ולהגשים, לרצות וליצור. אבל החיים מציגים בפנינו ניגודיות מתמדת בין החלום, הרצון והדמיון שלנו לבין מה שקורה בפועל.

הפער בין המצוי (המציאות הנוכחית) לבין הרצוי (המציאות שאנו רוצים לחוות) - פער ההגשמה הוא שער היצירה.

שער הקבלה מלמד אותנו להיות נוכחים עם ובתוך כל מציאות - ובאופן ספציפי יותר, עם כל חוויה ורגש. קבלה יוצרת שקט פנימי, שמאפשר לנו לשאול את שאלת היצירה הבסיסית ביותר: מה אני (כן) רוצה?

כל האנרגיה שהשקענו עד כה בלהדוף רגשות, אירועים ומצבי חיים עומדת כעת לרשותנו, לטובת היצירה של מה שאנחנו כן רוצים. עכשיו אנחנו פנויים להגות, לדמיין ולהתמקד ברצונות ובחלומות שלנו. במקום להגיב ברפלקס אוטומטי מתוך התנגדות (תודעה ר-אקטיבית), אנחנו מקדמים את הרצונות שלנו לכדי מימוש והופכים להיות היוצרים של חיינו (תודעה קריאטיבית).

עבור רובנו, החלק המאתגר הוא לאחוז בתודעה קריאטיבית גם כשקורים דברים שסותרים את מה שרצינו. כלומר להמשיך לרצות, לדבוק בתמונת המציאות שאנחנו מדמיינים (ועוד לא התממשה) ולהאמין ביכולת שלנו להגשים אותה גם, ואולי בפרט, כשהמציאות שונה ממה שרצינו.

הפער בין המצוי והרצוי הוא חלק מובנה בחיינו. ההבדל המהותי הוא שתודעה ר-אקטיבית רואה בפער הזה איום - בעוד שתודעה קריאטיבית רואה בו מנוע צמיחה. מנקודת מבט של תודעה קריאטיבית, הפער הוא זה שדוחף אותנו לברר ולדייק את הרצון שלנו ולכוונן את תודעתנו ל"מראה החיובית".

מנהיגות תודעתית עוסקת ביצירה. הגשמה היא מימוש הרוח בחומר. כשמהות רוחנית (רעיון, חלום, דמיון, רצון) הופכת למציאות ממשית – נוצרת הגשמה. אבל, וזה אבל חשוב, סיפוק וחיים מאושרים של הגשמה נוצרים כשאנחנו חיים מתוך חיבור ל-being ופועלים בהלימה לרצונות שלנו ולא רק מהתוצאה הסופית.

כדי לפעול למימוש הרצונות שלנו, עלינו:

1. להבין שהחיים האלה הם שלנו (אחריות).

2. לדעת מה אנו מרגישים ורוצים (מודעות / חיבור ל-being ) ולהיות מכווננים בתודעתנו ובפעולותינו למימושם.

כדי להישאר מחוברים ל-being שלנו, עלינו:

1. לקבל את מה שיש כפי שהוא ולהפסיק להתנגד לכל מה שאינו תואם את הרצון שלנו (קבלה).

2. לקדם את מה שאנחנו כן רוצים (יצירה).

שער היצירה - הוראות הגעה

כדי להגיע לשער היצירה עלינו לעבור בשער הקבלה. כדי להגיע לשער הקבלה עלינו להיות במודעות (אי אפשר לקבל משהו שאיננו מכירים בקיומו, או ליצור מבלי לדעת מה אנו רוצים). כדי לפתח מודעות, עלינו לקחת אחריות על חיינו.

הדרך מתודעה מגיבה לתודעה יוצרת עוברת בארבעה שערים מרכזיים: אחריות, מודעות, קבלה ויצירה. כשארבעת השערים פתוחים בו זמנית - מתקיימת מנהיגות תודעתית.